מאמר ככה כן בונים חומה

פרסם מאמר »

כולנו (נשים בלבד) קיבלנו את ההודעה בפייסבוק במסגרת קמפיין הגברת המודעות לסרטן השד, שקוראת לנו לפרסם במסתוריות בסטטוס שלנו בפייסבוק איפה אנחנו אוהבות להניח את התיק שלנו: "אני אוהבת את זה על השולחן", "אני אוהבת את זה על הרצפה"... לא נפלתי לזה. קצת בעקבות עיקרון ה"עיקר מן הטפל" שלי, כאחת שמעדכנת לפחות פעם ביום את הסטטוס שלה. אך יותר מכל, הסיבה העיקרית שגרמה לי לא להיענות להנעה לפעולה מן הטקסט הויראלי הייתה תחושת המבוכה והאכזבה שידעתי בעקבותיו.

אכזבה כפולה: כאישה וכקופירייטרית התאכזבתי כשראיתי את ההיענות. ראשית הייתה זו אכזבה שעיקרה פמיניזם טהור, כאכזבתה של ליהי יונה בבלוג "ראומה", שמאוד כעסה, ובצדק, על הקמפיין "המטומטם, המכוער והמסוכן" הזה. אולם שלא כמו ראומה, האכזבה הפמיניסטית שלי הייתה מיידית אך לקונית ומזלזלת - מחקתי את ההודעה בבוז וסיננתי לעצמי "איזו טפשות". לא התעכבתי לטובת משימת חינוך חברותיי להתנהלות חכמה יותר, חושבת יותר, ואני מודה בכך בראש מורכן. אישיוז רחבי ממדים כבר עוברים לידי מדי יום בצורה דומה, כנראה משום שהנמכתי ציפיות.

האכזבה שחשתי כקופירייטרית הייתה, סופית, זו שצרבה את הקמפיין הזה בתודעתי כקמפיין מביך. ולא כי זה מביך לראות ששולה אוהבת על הרצפה וציפי אוהבת על האמריקן קומפורט. לדמיין גברים, שלא קיבלו את ההודעה, מדמיינים את שולה עושה את זה על הרצפה, לא באמת מביך אותי בשנת 2010. המבוכה שחשתי קרובה יותר לזו שחשים כשעדים למישהו שפולט הערה חסרת טקט - מבוכה בשם אומרה. אני נבוכה בשם יוצרי הקמפיין, שלא הצליחו לחשוב על משהו חכם מספיק, שלא ידעו ליצור לנו, ההמון, דודא אמיתית ליצירתיות, שלא הביאו לנו את ההשראה. שלא הצחיקו, לא ריגשו, לא פערו את פינו. שלא עשו כלום.

ולא, אני לא חושבת שהחלופה הראויה לקמפיין תהיה לכתוב בסטטוס "נשים, לכו להיבדק". זו תהיה כבר באמת הודאה סופית בכישלונו של הקופירייטינג כתחום שחודר את ממברנת עולמנו דרך החרירים הקטנים ביותר שלה. אבל אם כבר לגרום למסה של אנשים (במקרה זה נשים) לחשוב ולכתוב משהו שיעורר, שירים גבות, שבאמת ייצרב בתודעתם של אלפים, לא מספיק לכוון לאסוציאציות שמתחילות בכיסא ונגמרות באמריקן קומפורט.

שנת 2010 תהיה השנה שבה במקום לשרוף חזיות (זה לא יהיה כן מבחינתי, וגם לא ממש פרקטי), אני אשרוף תיקים.

לאתר עמותת אחת מתשע, הפועלת להעלאת המודעות הציבורית לסרטן השד ולקידום בריאות השד בישראל, מעניקה שירותי תמיכה, מידע ומיצוי זכויות לנשים חולות וקרוביהן, ומובילה מדיניות מתקדמת ושוויונית ביחס למחלה.

נכתב ע"י טלי בר אור – " Bee-Text שירותי תוכן ותקשורת שיווקית"
הכותבת היא קופירייטרית, עורכת לשונית ואשת תוכן, בעלת BA בתקשורת ובפסיכולוגיה (אוני חיפה) ו- MA בתקשורת (אוני' תל אביב).
www.bee-text.com